החלטה בתיק רע"פ 11884/04

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא צ' סגל והשופטים י' נועם ור' כרמל) אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט ח' לי-רן).

           נגד המבקש הוגש כתב אישום בו יוחסה לו הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בכתב האישום נטען כי בתאריך 6.11.00, בשעה 15:05 לערך, התפלל המבקש בסמוך ל"שער הברזל" בירושלים (להלן: השער), האסור על פי הנחיית המשטרה לתפילת יהודים, בשל כך שמוסלמים נכנסים דרכו לתפילתם בהר הבית. עוד נטען כי המבקש התבקש מספר פעמים להתרחק מהשער, על ידי שוטר המוצב במקום דרך קבע בשם דניאל בן שבת (להלן: בן שבת). לאחר שהחלו להתקבץ בסביבת המבקש מספר מתפללים מוסלמים ומשלא נענה המבקש לבקשותיו של בן שבת, על פי הנטען, הודיע האחרון למערער כי ייאלץ לעכבו בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. עוד נטען כי קצין משטרה שהוזעק למקום ביקש מהמבקש לסור עמו לתחנת המשטרה, ולאחר שהמבקש התעלם מבקשתו, הודיע למבקש כי הוא עצור והובילו לתחנת המשטרה, בעזרת שוטר נוסף. בדרך למשטרה ניסה המבקש, על פי הנטען, להשתחרר מאחיזת השוטרים ולפיכך נאלצו השוטרים להשכיבו ולאזוק את ידיו.

           לאחר שמיעת הראיות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירה שיוחסה לו. בפסק דינו ציין בית משפט השלום כי עדותו של בן שבת הותירה עליו רושם חיובי והעידה על הבנה של הרגישויות בהן מתאפיין אזור השער ושל הצורך לנהוג בזהירות ובשיקול דעת במקום מעין זה. בית המשפט ציין כי אמנם מתוך שלושת השוטרים שהיו במקום העיד רק בן שבת כי במהלך האירוע נאספו מתפללים מוסלמים, אך אין בכך כדי לשלול את התרחשותה של עובדה זו, בהתחשב בהיותו של בן שבת מפקד, אשר מטבע הדברים ער יותר לדברים שפקודיו אינם נותנים דעתם אליהם. נוכח האמור לעיל, קבע בית משפט השלום כי לשוטרים היה יסוד סביר לחשוש חשש ממשי כי התנהגותו של המבקש תגרום להפרת הסדר הציבורי. באשר לטענת המבקש, לפיה לא יכול היה לעזוב את המקום במהלך תפילת שמונה עשרה משום האיסור המוטל על המתפלל תפילה כזו לזוז ממקומו, קבע בית המשפט כי על המבקש היה ליישם את האיסור האמור בתבונה ומבלי ליצור סיכונים שלא לצורך. לאחר ששקל את הנסיבות לחומרה ולקולה הטיל בית המשפט על המבקש עונש של מאסר על-תנאי לתקופה של 30 ימים וכן התחייבות בסך של 2,000 ש"ח כי לא יעבור תוך שנתיים עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

           על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקובעו כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הראשונה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי פעולתו של בן שבת, אשר באה למנוע עימות מיותר, עומדת בכל אמת מבחן של סבירות. נוכח האמור לעיל, קבע בית המשפט כי המעצר היה חוקי וכי למבקש לא היתה זכות להתנגד לו.

           על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשתו טוען המבקש כי לא היתה התקהלות בסביבתו שעה שהחל את התפילה וכי השוטרים הם שהתנפלו עליו וגרמו למהומה. על יסוד האמור לעיל, טוען המבקש כי התפלל תפילה שקטה ובלתי הפגנתית, אשר הינה מעשה חוקי. לפיכך, טוען המבקש כי לא היתה לשוטרים זכות חוקית לעצרו ובהתאם לכך היתה לו זכות להתנגד למעצר.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות. מסקנותיהן המשפטיות של שתי הערכאות הקודמות מבוססות על הממצאים העובדתיים אשר נקבעו על ידי בית משפט השלום. טענותיו של המבקש, המופנות נגד ממצאים עובדתיים אלו, כבר נדונו בהרחבה ונדחו על ידי שתי הערכאות הקודמות. נוכח האמור לעיל, אין מתעוררת במקרה דנן כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת אשר תצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           ניתנה היום, כ"ח בטבת התשס"ה (9.1.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: